אבחון דידקטי נראה לכם כמו הייעוד שלכם? כך תגיעו לעסוק בתחום

phone icon1700-72-72-70

אבחון דידקטי נראה לכם כמו הייעוד שלכם? כך תגיעו לעסוק בתחום

הסבר קצת כללי על האבחון הדידקטי והפסיכודידקטי ומענה על השאלה - איך מגיעים לעסוק בתחום הזה בכלל?

תחום האבחון הדידקטי, תופס בשנים האחרונות תאוצה ולא בכדי. עם המודעות הגוברת לבעיות קשב וריכוז ולקויות למידה, עולה הצורך באנשי מקצוע שיאבחנו את הבעיה ואת תחום הלקות ושמהם ייחל הטיפול בבעיה הספציפית. אז איך מגיעים לעסוק בתחום?ומה ההבדל בין אבחון דידקטי ופסיכודידקטי מבחינת השיטות ומסקנות האבחון? ואיזו משיטות האבחון טובה יותר?

אבחון דידקטי/ אבחון פסיכודידקטי, איך מגיעים לעסוק בתחום?

נתחיל ונאמר, שאבחון דידקטי ופסיכודידקטי, אינם שווים מבחינת מהות האבחון והתוצאות שלהן. היות ומדובר בשני סוגי אבחונים השונים זה מזה, גם ההכשרה אליהם היא שונה במהותה. בעוד אבחון דידקטי עוסק יותר בצד הלימודי והביצועי, האבחון הפסיכודידקטי משלב בתוכו היבטים רגשיים יותר. לכן, אבחון דידקטי לרוב מוצע כהתמחות במסגרת תואר שני של מי שמחזיקים בתואר בהוראה, או כלימודי תעודה ייעודים במקומות מסויימים (למי שרוצה ללמוד את התכלס ולוותר על כל שלל התאוריות הפסיכולוגיות שמסביב). לעומת זאת, האבחון הפסיכודידקטי דורש קודם כל הכשרה פסיכולוגית נאותה. לכן לרוב מי שיכולים לעסוק בתחום, הם מי שסיימו לימודי פסיכולוגיה לתואר ראשון והן לתואר השני. גם במקרה הזה, בחלק ממוסדות הלימוד ניתן להתמחות באבחון מסוג זה במסגרת התואר השני בפסיכולוגיה, או ללמוד את התחום כלימודי תעודה להסבה בתחום, לאחר לימודי פסיכולוגיה קלינית.  

כמו כן, קחו בחשבון, שבאבחון הפסיכודידקטי ההסתכלות היא רחבה הרבה יותר ולכן ההכשרה לעיסוק לוקחת זמן רב יותר ודורשת רקע נרחב יותר מבחינה לימודית. לכן, אם אתם מתעניינים בלעסוק במקצוע, הכינו את עצמכם לתקופת לימודים ארוכה למדי.

אבחון פסיכודידקטי- קישור בין הרגשי והלימודי

אם אתם תוהים לעצמכם מהו ההבדל העיקרי בין אבחון דידקטי לבין אבחון פסיכודידקטי מבחינה פרקטית, הרי שאבחון דידקטי בעיקר עוסק בצד הפרקטי והלימודי. לרוב באבחון זה, יבדקו אנשי המקצוע לאחר סדרת מבחנים מתחומי ההוראה השונים, כיצד הנבחן התמודד איתם. תחומי הבחינות כוללים את תחום המתמטיקה, זכרון, כתב יד, הבנת הנקרא ועוד. לעומת זאת, האבחון הפיסוכדידקטי מכניס למשוואה גם את נושא הרגש. במסגרת האבחון הפסיכודידקטי נבחן גם המצב הרגשי של הנבחן, וכן רמת המשכל הכוללת שלו ומתוצאות אלו נגזרות מסקנות על היכולות הלימודיות שלו. בעת ביצוע אבחון מעין זה, עיקר הבחינות הניתנות למועמד, הן פסיכולוגיות וכאלו הנועדו לבדיקת מנת המשכל ביחס לאוכלוסיה (מבחני IQ).

לרוב, כאשר אנשי מערכת החינוך מאתרים הדרדרות קיצונית בתהליך הלמידה, של תלמידים שהיו קודם לכן במצב טוב או מצויין, עולה ההשערה שיתכן ומדובר בבעיה הנובעת מהמישור הנפשי, ואז ככל הנראה, התלמיד יישלח לאבחון פסיכודידקטי מתאים לאיתור הבעיה.

האם שיטה אחת מומלצת יותר מהאחרת?

גם בקרב אנשי מערכת החינוך, וגם בקרב פסיכולוגים חינוכיים אין דעה חד משמעית באשר לאיזו שיטה טובה יותר. מצד אחד, אבחון שהוא רגשי בלבד, עלול להיות רחב מדי ולפסוח על קשיי למידה אמיתיים שיש לנבחן. מנגד, אבחון שהוא דידקטי בלבד, הוא לעיתים יבש מדי וקשיי למידה לעיתים יותר קשורים לפחדים וקשיים קוגנטיביים ורגשיים ופחות ליכולות ספציפיות בהם מתקשים.

כאמור, כמו בכל נושא, כנראה שהאמת היא באמצע. ואם רוצים לבצע אבחון מלא ומקיף העונה על כל המניעים לקשיים האקדמיים, הרי שהצעד הנכון הוא לשלב מאבחנים דידקטיים ופסיכולוגיים חינוכיים כאחד.



תהיו חברתיים, שתפו את המאמר.